<h1>סמ"ג עשין סימן ט"ו</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
מצות עשה להרוג את עיר הנדחת לעבודה זרה ולשרוף את העיר ואת כל שללה בתוך רחוב שלה שנאמר (דברים י"ג ט"ז) הכה תכה את (כל) יושבי העיר ההיא לפי חרב [החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב] ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה. ומסקינן בפרק חלק שאין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהא מדיחיה שנים או יותר על שנים שנאמר יצאו אנשים בני בליעל, ויהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו שבט שנאמר מקרבך וידיחו את יושבי עירם, שידיחו את רובה ויהיו המודחים ממאה עד רובו של שבט (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ד ה"ב) לדברי רבי יונתן, ולדברי רבי יאשיה מעשרה ועד מאה (סנהדרין ט"ו ב'), שנאמר עיר ולא כפר ולא כרך (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו ע"ש). וצריך שידיחו מדיחיה בלשון רבים שנאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים ואם חסר אחד מכל התנאים האילו הרי העובדין נסקלין וממונם ליורשין (ע"פ ה"ה). בית דין הגדול ששמעו על עיר הנדחת ודרשו וחקרו שהוא אמת שולחים להם שני תלמידי חכמים להזהיר אותם ולהחזירם למוטב אם יחזרו בתשובה מוטב ואם עמדו באיולתם בית דין מצוין לכל ישראל לעלות עליהם לצבא והם צרים עליהם ועורכין עמהם מלחמה עד שתבקע העיר ומשתבקע העיר מיד מרבין עליהם בתי דינין ודנין אותם כל מי שיבא[ו] עליו שני עדים ויעידו שעבד עבודה זרה אחר [ה]התראה מפרישין אותו ואם נמצאו העובדים מיעוטה סוקלין אותם ושאר העיר ניצול ואם נמצאו מן העיר רובה מכין העובדים עם נשיהם ובניהם וטפם לפי חרב (ע"פ ה"ו ע"ש).
